שתלים דנטליים
שלבי השיקום בטיפול שתלים דנטליים
אין זה סוד כי השתלים הדנטליים הביאו איתם בשורה גדולה מאד ללא כל צל של ספק לעולם רפואת השיניים בכלל ושיקום הפה בפרט. בואו ונראה מה טומן בחובו התהליך המיוחד הזה. בשלב הראשון, מבוצעות בדיקה ואבחנה על ידי רופא השיניים המתמחה, במרפאת השיניים שלו. המטרה היא לברר האם ניתן בכלל, במקרה הספציפי של הנבדק, לעשות שימוש בשתלים דנטליים לטובות שיקום הפה והשיניים. הבדיקה כוללת הערכה כללית של המטופל. באם המטופל נמצא מתאים להמשך טיפול, ניתן לעבור לבדיקת העצם והתאמתה לשילוב שתלים דנטליים בה.
השלב השני בתהליך הרפואי
השלב השני מהווה למעשה את מהלך החדרת השתל לאזור המתאים, במידה ואין כל צורך להתמודד עם הרמת סינוסים. הדבר נעשה תוך כדי ניתוח המתבצע בהרדמה רגילה מקומית. תהליך זה אינו כרוך בכאב, והוא אף קל יותר ממהלך של עקירת שן. כאן הוא בהחלט המקום להודות לטכנולוגיה הרפואית המתקדמת, אשר הצליחה להגיע למצב בו נחסכים מאתנו כאבים רבים בחלל הפה.
השלב השלישי
זמן ההמתנה לקליטתם של שתלים דנטליים. קיימו מספר גישות: גישה אחת גורסת שיש להמתין שלושה חודשים עבור הלסת התחתונה, וארבעה עד שישה חודשים בלסת העליונה, זאת בשל הבדלי צפיפות העצם בשני המקומות. גישה אחרת היא התקנת השתל אחרי מספר שבועות בלבד עבור שתי הלסתות גם יחד. גישה נוספת דוגלת בהתקנת השתל באופן מיידי אחרי ההשתלה. רופאים רבים יותר ויותר מאמצים את הגישה הזו כיום.
השלב הרביעי של השתלת שיניים
שלב זה כולל את חשיפתם של שתלים דנטליים וחיבורם של המבנה הפרוטטי. לאחר מכן יבוצעו לקיחת מידות, וכתר או מבנה גשר במעבדה הדנטלית. השתלת שיניים ניתנת לביצוע, באם אינה דורשת חשיפה כירורגית כל שהיא, באמצעות הותרת השתל בולט וחשוף מעל החניכיים.
התברר שאין הבדל משמעותי באחוזי ההצלחה בין שימוש בשתי השיטות הללו: בין שתלים חשופים מלכתחילה ובין שתלים מכוסים וחשיפתם בשלב השני. זה המקום להזכיר גם את אלו אשר אינם להשתלה – לא ניתן תמיד להשתמש בשתלים דנטליים, במקרים של שיניים חסרות, בשל סיבות סיסטמתיות או מקומיות כאלה ואחרות.
אין זה סוד כי השתלים הדנטליים הביאו איתם בשורה גדולה מאד ללא כל צל של ספק לעולם רפואת השיניים בכלל ושיקום הפה בפרט. בואו ונראה מה טומן בחובו התהליך המיוחד הזה. בשלב הראשון, מבוצעות בדיקה ואבחנה על ידי רופא השיניים המתמחה, במרפאת השיניים שלו. המטרה היא לברר האם ניתן בכלל, במקרה הספציפי של הנבדק, לעשות שימוש בשתלים דנטליים לטובות שיקום הפה והשיניים. הבדיקה כוללת הערכה כללית של המטופל. באם המטופל נמצא מתאים להמשך טיפול, ניתן לעבור לבדיקת העצם והתאמתה לשילוב שתלים דנטליים בה.
השלב השני בתהליך הרפואי
השלב השני מהווה למעשה את מהלך החדרת השתל לאזור המתאים, במידה ואין כל צורך להתמודד עם הרמת סינוסים. הדבר נעשה תוך כדי ניתוח המתבצע בהרדמה רגילה מקומית. תהליך זה אינו כרוך בכאב, והוא אף קל יותר ממהלך של עקירת שן. כאן הוא בהחלט המקום להודות לטכנולוגיה הרפואית המתקדמת, אשר הצליחה להגיע למצב בו נחסכים מאתנו כאבים רבים בחלל הפה.
השלב השלישי
זמן ההמתנה לקליטתם של שתלים דנטליים. קיימו מספר גישות: גישה אחת גורסת שיש להמתין שלושה חודשים עבור הלסת התחתונה, וארבעה עד שישה חודשים בלסת העליונה, זאת בשל הבדלי צפיפות העצם בשני המקומות. גישה אחרת היא התקנת השתל אחרי מספר שבועות בלבד עבור שתי הלסתות גם יחד. גישה נוספת דוגלת בהתקנת השתל באופן מיידי אחרי ההשתלה. רופאים רבים יותר ויותר מאמצים את הגישה הזו כיום.
השלב הרביעי של השתלת שיניים
שלב זה כולל את חשיפתם של שתלים דנטליים וחיבורם של המבנה הפרוטטי. לאחר מכן יבוצעו לקיחת מידות, וכתר או מבנה גשר במעבדה הדנטלית. השתלת שיניים ניתנת לביצוע, באם אינה דורשת חשיפה כירורגית כל שהיא, באמצעות הותרת השתל בולט וחשוף מעל החניכיים.
התברר שאין הבדל משמעותי באחוזי ההצלחה בין שימוש בשתי השיטות הללו: בין שתלים חשופים מלכתחילה ובין שתלים מכוסים וחשיפתם בשלב השני. זה המקום להזכיר גם את אלו אשר אינם להשתלה – לא ניתן תמיד להשתמש בשתלים דנטליים, במקרים של שיניים חסרות, בשל סיבות סיסטמתיות או מקומיות כאלה ואחרות.